חב״ד בגאורגיה: פרק בהיסטוריה של יהדות גאורגיה

ההיסטוריה של חב"ד בגאורגיה מתחילה הרבה לפני התקופה הסובייטית.

בתחילת המאה ה־20 כבר התקיימה בגאורגיה קהילה יהודית עתיקה, מסורתית ובעלת מנהגים משלה. אלא שהמרחק ממרכזי התורה הגדולים של מזרח אירופה הקשה על הקהילות להעמיד רבנים ומלמדים בעלי הכשרה תורנית מסודרת.

בשנת 1916 נוצר קשר שהשפיע על חלק מהחיים הרבניים בגאורגיה בעשורים הבאים.

משלחת מיהודי גאורגיה פנתה אל רבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר הרש"ב – הרבי החמישי של חסידות חב"ד – וביקשה ממנו לסייע בחיזוק החינוך התורני במדינה.

הרש"ב נענה לבקשה.

לגאורגיה נשלח הרב שמואל לויטין, מתלמידי ישיבת תומכי תמימים.

היעד הראשון שלו היה קוטאיסי.

וכך התחיל פרק חדש ביחסים שבין חסידות חב"ד לבין יהדות גאורגיה.

הרב החב"די שמגיע לקוטאיסי

המפגש בין הרב לויטין לבין יהודי גאורגיה היה מפגש בין שני עולמות יהודיים שונים.

השליח הגיע מעולמה של יהדות רוסיה החסידית אל קהילה בעלת שפה, תרבות, נוסח תפילה ומנהגים עתיקים משלה.

יהודי גאורגיה לא היו חסידי חב"ד.

מטרת הפעילות הייתה בעיקר לחזק את לימוד התורה ולהכשיר כוחות מקומיים שיוכלו להנהיג את הקהילות בעצמם.

בקוטאיסי החל הרב לויטין לעסוק בחינוך ובהוראה. בהמשך התרחבה הפעילות, ורבנים חב"דיים נוספים הגיעו לגאורגיה.

אחד הרעיונות המרכזיים היה להכשיר צעירים מתוך הקהילה המקומית לרבנות, לשחיטה, להוראה ולתפקידים נוספים בחיים הדתיים.

וכך, בתוך שנים אחדות, הפעילות כבר לא הייתה מוגבלת לרב אחד או לעיר אחת.

מקוטאיסי לערים נוספות בגאורגיה

בעקבות הרב לויטין הגיעו לגאורגיה רבנים חסידי חב"ד נוספים.

הרב אברהם לוי סלבין נשלח לקולאשי ובהמשך פעל גם בקוטאיסי.

בשנת 1918 הגיע הרב אליהו שמואל כהנוב לאחלציחה, שם עסק ברבנות, בשחיטה, בברית מילה ובהוראת תורה.

רבנים ומלמדים נוספים פעלו בקהילות אחרות.

על פי התיעוד החב"די, עד שנת 1924 פעלו שלוחי חב"ד בלפחות עשרה מוקדים ברחבי גאורגיה, ובהם קוטאיסי, קולאשי, בטומי, סוחומי ויישובים נוספים.

בתוך פחות מעשור הפכה השליחות שהחלה בקוטאיסי לפעילות שהתפרסה על פני חלקים שונים של המדינה.

אבל מספר המקומות שבהם פעלו הרבנים הוא רק חלק מהסיפור.

ההשפעה המשמעותית יותר הייתה דווקא על דור של צעירים מתוך יהדות גאורגיה עצמה.

כשהתלמידים המקומיים הופכים לרבנים

הרבנים שהגיעו מרוסיה לא נועדו להחליף את ההנהגה המקומית.

חלק מרכזי מעבודתם היה ללמד ולהכשיר תלמידים מתוך הקהילות הגאורגיות.

חלק מהתלמידים הללו הפכו בהמשך לרבנים ולמנהיגים תורניים בעצמם.

אחד מהם היה חכם עמנואל דוויתאשווילי.

בצעירותו למד אצל הרב אליהו שמואל כהנוב בתקופת פעילותו באחלציחה, ובהמשך נעשה דוויתאשווילי לאחת הדמויות הרבניות המוכרות של יהדות גאורגיה ושימש כרב בבית הכנסת הגדול בטביליסי.

המקרה שלו מדגים את אחת התוצאות המעניינות של הפעילות החב"דית:

ידע תורני שהגיע מבחוץ עבר לתלמידים מתוך הקהילה המקומית, ואלה המשיכו לפעול בתוך המסגרת והמסורת של יהדות גאורגיה.

אלא שבזמן שהפעילות הזאת הלכה והתבססה, המציאות הפוליטית סביבם השתנתה לחלוטין.

1921: הקומוניזם מגיע לגאורגיה

בשנת 1921 השתלט הצבא האדום על גאורגיה והמדינה נכנסה תחת השלטון הסובייטי.

המשטר החדש ראה בדת חלק מן הסדר החברתי הישן ובמהלך השנים פעל לצמצום פעילותם של מוסדות דת ברחבי ברית המועצות.

בתי כנסת נסגרו או הוגבלו.

החינוך הדתי נפגע.

פעילות ציונית נאסרה.

ורבנים ומלמדים נאלצו לפעול במציאות שבה פעילות שבעבר הייתה חלק רגיל מחיי הקהילה עלולה הייתה למשוך את תשומת לבם של השלטונות.

גם פעילות חב"ד בגאורגיה נאלצה להשתנות.

מסגרות חינוך שלא ניתן היה עוד לקיים בגלוי המשיכו בחלק מהמקומות באופן בלתי רשמי או מחתרתי, ורבנים המשיכו לספק שירותי דת לקהילות בתנאים מורכבים יותר.

וכאן מתחיל פרק אחר לחלוטין בתולדות חב"ד בגאורגיה.

חב"ד בטומי בתקופה הסובייטית

ההיסטוריה של חב"ד בטומי אינה מתחילה בעשורים האחרונים.

כבר בשנות השלטון הסובייטי פעלו בעיר רבנים וחסידים הקשורים לחב"ד.

אחת הדמויות הבולטות הייתה הרב נחום שמריהו ששונקין, מתלמידי תומכי תמימים, שנודע בקרב חסידים גם בכינוי "ר' שמרל בטומר" על שם פעילותו בעיר.

ששונקין שימש ברבנות ופעל בחינוך יהודי. בתקופה שבה השלטון הסובייטי הגביל את החינוך הדתי, התקיימה בבטומי גם מסגרת מחתרתית של ישיבת תומכי תמימים.

גם הרב שמואל לויטין, שהחל את שליחותו בגאורגיה בקוטאיסי, שימש בתקופה מסוימת כרב בבטומי.

כך הייתה העיר שעל חוף הים השחור לאחת התחנות בסיפור החב"די בגאורגיה הסובייטית.

במקביל המשיכה הפעילות גם במקומות אחרים.

הישיבה המחתרתית בקוטאיסי

קוטאיסי, העיר שבה התחילה השליחות המאורגנת בשנת 1916, המשיכה להיות מוקד של פעילות תורנית גם לאחר עליית הקומוניזם.

בתקופה הסובייטית פעלה בעיר מסגרת מחתרתית של ישיבת תומכי תמימים.

לא היה מדובר בישיבה שיכלה לפעול כמוסד רשמי וגלוי.

המדינה הסובייטית הגבילה חינוך דתי עצמאי, ולכן עצם קיומה של מסגרת שבה צעירים למדו תורה חייב זהירות.

בתיעוד החב"די של התקופה מתואר כיצד משפחות חסידיות בקוטאיסי סייעו לתלמידי הישיבה וסיפקו להם מקומות שבהם יכלו לאכול ולשהות.

הפעילות בקוטאיסי הייתה חלק מרשת רחבה יותר של מוסדות חב"דיים מחתרתיים שפעלו ברחבי ברית המועצות.

אבל בגאורגיה נוצרו לעיתים תנאים שונים מאלה ששררו ברוסיה עצמה.

בתקופות מסוימות הייתה האכיפה המקומית נגד החיים הדתיים פחות נוקשה מאשר בחלקים אחרים של ברית המועצות, והדבר אפשר לפעילות יהודית מסוימת להמשיך להתקיים.

חב"ד בטביליסי והפעילות בבירה

גם חב"ד בטביליסי היא חלק מסיפור שמתחיל בתקופה הסובייטית.

אחת הדמויות החב"דיות שפעלו בבירת גאורגיה הייתה הרב מאיר חיים חייקין.

חייקין למד את השפה הגאורגית ופעל בקרב יהודי המקום.

פעילותו לא הסתכמה בלימוד תורה.

בטביליסי עסק גם בצרכים הדתיים המעשיים של הקהילה: מקוואות, בריתות מילה וענייני נישואין וגירושין על פי ההלכה.

הפעילות הזאת משכה את תשומת לב השלטונות.

על פי התיעוד על חייו, חייקין נחקר מספר פעמים והוזהר בנוגע להמשך פעילותו הדתית.

גם כתיבה תורנית הייתה עניין מורכב בתוך המציאות הסובייטית.

חייקין כתב במהלך השנים חידושי תורה, וחלק מכתבי היד הללו כמעט נותרו מאחור כאשר משפחתו עזבה את ברית המועצות לאחר מלחמת העולם השנייה.

לפי התיעוד המשפחתי, בנו הצעיר הסתיר חלק מכתבי היד בתוך בטנת מעילו וכך הצליח להוציא אותם מן המדינה.

שנים לאחר מכן פורסמו חלק מן הכתבים.

לא רק שלוחים – אלא קשר בין שתי קהילות

קל לתאר את הסיפור הזה כרשימה של רבנים שהגיעו מרוסיה לגאורגיה.

אבל בפועל התרחש כאן תהליך מעניין יותר.

מצד אחד עמדה חסידות חב"ד, עם מערכת ישיבות ורבנים שהוכשרו במזרח אירופה.

מן הצד השני עמדה יהדות גאורגיה – קהילה עתיקה, מסורתית ובעלת מנהגים וזהות משלה.

המפגש לא מחק את ההבדלים ביניהן.

יהודי גאורגיה לא הפכו לקהילה חב"דית, ולא אימצו כמכלול את נוסח התפילה והמנהגים החסידיים.

במקום זאת, הרבנים שהגיעו מבחוץ עסקו בחינוך ובהכשרת תלמידים, וחלק מן התלמידים המקומיים המשיכו בהמשך להנהיג את הקהילות הגאורגיות עצמן.

הפעילות שהחלה בשנת 1916 נמשכה גם כאשר התנאים הפוליטיים השתנו מן הקצה אל הקצה.

פרק של יותר ממאה שנה

כאשר הרב שמואל לויטין הגיע לקוטאיסי בשנת 1916, איש עדיין לא ידע שבתוך חמש שנים תהפוך גאורגיה למדינה סובייטית.

השליחות החב"דית התחילה בתקופה אחת והמשיכה לתוך תקופה שונה לחלוטין.

רבנים פעלו בקוטאיסי, קולאשי, אחלציחה, בטומי, טביליסי ובקהילות נוספות.

הם עסקו בחינוך, רבנות, שחיטה ושירותי דת; הכשירו תלמידים מקומיים; ובתקופה הסובייטית חלק מהפעילות נאלץ לעבור למסגרות מחתרתיות.

חלק מהרבנים עזבו את גאורגיה בהמשך.

חלק מהתלמידים המקומיים הפכו בעצמם לרבנים.

וחלק מהמוסדות שבהם פעלו נעלמו עם השנים.

אבל בתוך ההיסטוריה הארוכה של יהדות גאורגיה נשאר הפרק הזה:

מפגש שהחל בשנת 1916 בין קהילה יהודית עתיקה בקווקז לבין קבוצת רבנים חסידיים שהגיעה ממזרח אירופה – והמשיך לאורך עשרות שנים של תהפוכות, מהפכה ושלטון סובייטי.

שליח חב"ד כיום בגאורגיה הוא הרב מאיר קוזלובסקי